נולד באורייש, הקרובה לים הצפוני בגרמניה, ב-20 למרץ 2027, ליונתן (יוליוס) ויהודית (יאטשן) ולדינה, אחותו הגדולה ממנו בשבע שנים.

גדל בבית גדול בן כשמונה חדרים והלך לבית הספר היהודי היחיד בעיירה, בו היו 40 תלמידים ומורה אחד לכל הכיתות. כילד, אה בעיקר מאכלי בשר, לשחק כדורגל ולגלוש בשלג. כשעלה לארץ (מגרמניה לאיטליה ברכבת ומשם לישראל באוניה) לא ידע גרמנית משום שבאורייש דיברו פלאטדוויץ (ערבוב גרמנית, אנגלית והולנדית).

המשפחה, במקור, הגיעה לאורייש בגרמניה ב-1635 כתוצאה מגירוש ספרד והחליפה את השם מ"לופז" ל-"וולף" והתעסקה בעיקר בגידול ומסחר של בקר. המצב הכלכלי היה מצויין והקהילה נחלקה לחלק אשכנזי וספרדי. המשפחה של שלמה נחשבה לחלק הספרדי ומספרים שאביו של שלמה (יונתן)  התחתן עם אשכנזייה (יהודית) ואביו (סבא של שלמה) לא דיבר במשך חצי שנה עם בנו בתגובה. יונתן היה גאה שהשתתף

יהודי אורייש היו נאמנים לגרמניה והיו מספר מועמדים במועצת העיר מטעם המפלגות הגרמניות. אברהם וולף אף נבחר למועצת העיר מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית יחד עם לוי וולף שהתמודד מטעם מפלגת המוקרטיה הגרמנית.

במלחמת העולם הראשונה. כשהנאצים עלו לשלטון בשנת 1933, היה שלמה בן שש. בתשיעי לנובמבר 1938, ליל הבדולח, התחבא שלמה בעליית הגג וראה את בית-הכנסת היחיד שהיה בעיירה עולה באש. לאחר שנים, כשיוזמן שלמה לבקר בגרמניה בראש משלחת, הוא התקבל בברכה על ידי ראש העיר והוזמן לומר דברים. כשעלה, אמר: "ברחתי מגרמניה בליל הבדולח ועכשיו אני רואה מולי את בית הכנסת שנשרף ואיני יכול לנאום". באוגוסט 2002 הוזמן לנאום לרגל חנוכת מצבת הזכרון באורייש, מצבה שהינה מענה לשלט שהוצב בעיירה ב-12 לאפריל 1940 המודיע שאורייש נקייה מיהודים. בנאומו אמר: "אני זוכר את הלילה ההוא בנובמבר, התעוררתי מהרעש והיריות. התחבאתי בעליית הגג וראיתי אש גדולה. בעיני רוחי ראיתי את המוקד שבו נשרפים היהודים. היום אני יודע שלא היה זה המוקד אלא אש השנאה שהחלה בצעדת הנאצים ברחובות אורייש, לפידים בידיהם ופיהם השיר "כאשר דם יהודי ניתז מהסכין שלומנו טוב יותר". אני מקווה שייוצר אור חדש אשר יוליך אותנו לקראת תקופה חדשה, כי רק אהבה יכולה לנצח את השנאה."

לאחר ליל הבדולח, נעצר יונתן ונשלח למחנה ריכוז. כשחברו, שהיה פעיל נאצי שמע, הוא פעל לשחררו. יונתן הצליח לקבל אישור עליה לישראל לבני המשפחה הצומצמת בעזרת אחיו שהיה מנהל ביה"ס הריאלי בחיפה. יתר המשפחה הרחבה לא הצליחה לצאת בזמן. לאחר שעלו ארצה, התגוררה המשפחה אצל הדוד בחיפה, עברו לשבי ציון ומשם לכפר חיים. יונתן היה מבוני הבתים בבית יצחק ובנה גם בית למשפחתו אליה עברו כאשר הסתיימה הבניה. 

בר-המצווה הראשונה בבית יצחק היתה של שלמה, שעסק בחקלאות ונהג להגיע חבית הספר על חמור. באמצע הלימודים בבית-הספר החקלאי נאלץ להפסיק משום שאביו חלה והיה עליו לעבוד במשק.

שלמה היה פעיל בארגון ההגנה מאז גיל 14. לאחר מלחמת השחרור היה פעיל במפלגת אחדות העבודה והיה מזכיר הסיף בנתניה. כתוצאה, החל לרכז את תנועת ההתיישבות של האיחוד החלקאי והיה מנהל מחלקת ההתיישבות כשהוא מקים כ-20 ישובים בכל רחברי המדינה, מנווה-אטיב ועד נאות הכיכר. בהמשך, היה לעוזר שר החלקאות לענייני תפקוד.

​

נולדה בברלין ב-15 ליוני 1929 ליעקב (הרברט) ולאסתר (ארנה) ולאח הגדול יצחק (קורט). במקור היה שמה אילזה אדמזון. 

עלתה לישראל ב-1936 למושבה קדימה באוניה. לפני כן גרה בברלין בקומה השניה בבית משותף כשלהוריה היתה חנות מתחת לבניין.

בארץ למדה בביה"ס החלקאי בנהלל ולאחר מכן עזרה להודיה במשק עד שהתחתנה עם שלמה ועברה לבית יצחק.

בבית יצחק, עזרה חנה לשלמה בעבודה החלקאית ובניהול המשק וכן בגידול ארבעת ילדיהם. בין לבין, מצאה זמן רב להתנדב בעזרה לקשישים ועולים. 

נפטרה שעות לאחר ליל-הסדר בשנת 2005 כתוצאה מסרטן בלבלב.